פלאפון תקשורת בע"מ נ' אבו חמד

החלטה

לפני בקשה כי אפסול עצמי מליישב בדין לפי הוראת סעיף 77 א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד – 1984 (להלן: "חוק בתי המשפט"), בתובענה על סכום קצוב שהגישה המשיבה נגד החייב. בקשת הפסלות הועלתה ע"י ב"כ המשיבה אגב דיון בהתנגדות שהגיש המבקש, כאשר הסוגיה על הפרק היתה תיקון כתב התביעה. כמתחייב עפ"י דין אדרש תחילה לבקשת הפסלות ולאחר מכן אדון בתיקון כתב התביעה.

1.בתאריך 21/5/2013 היה קבוע לפני דיון בבקשה להתנגדות לתובענה.

2.במסגרת מאמצים ליישוב הסכסוך ולאור טענות המבקש נגד כתב התביעה, ובמיוחד נגד חוסר התאימות של הסכומים הנקובים בכתב התביעה, נעשה ניסיון מצד בית המשפט להבין את מבנה כתב התביעה.

3.במהלך דיון בלתי פורמלי עם באי כוח הצדדים ולאחר שעיינתי בקפידה בכתב התביעה על נספחיו, התרשמתי כי אכן קיים, לכאורה, חוסר תאימות בין הסכומים הנקובים בכתב התביעה וכי ייתכן שלא יהיה מנוס מתיקון כתב התביעה. את התרשמותי זו חלקתי עם ב"כ הצדדים ולאחר מכן סיכם כל צד את טענותיו בע"פ.

4.לאחר שב"כ הצדדים סיכמו בע"פ את טענותיהם העלה ב"כ המשיבה במפתיע טענת פסלות בטענה ש"ההחלטה כבר התקבלה על ידי בית המשפט ובעצם כל הנטען לא היה משנה אותה" (עמ' 6 פר' ש' 3-4).

5.לשאלת בית המשפט מדוע טענת הפסלות נטענת רק בגמר הטיעונים השיב ב"כ המשיבה כדלקמן: "משך כל הדיון חברי עלב בי והתנהג בדרך שאינה ראויה, בית המשפט לא העיר לו על כך. בנוסף הוא צעק ובית המשפט לא העיר לו על כך... כל זה מתווסף על כך שבית המשפט הצהיר על החלטתו על אף כל מה שעמדתי לטעון אך לא טענתי עדין..." ומכאן טענת הפסלות.

6.מנגד, המבקש מתנגד לבקשת הפסילה. לטענת ב"כ המבקשת, בקשת הפסילה הועלתה רק משום שב"כ המשיבה לא חש בנוח עם טענותיו שלו ובשלב שבו טרם ניתנה החלטת בית המשפט בעניין תיקון כתב התביעה.

7.עוד טוען ב"כ המבקש כי לא העליב את ב"כ המשיבה ולא צעק עליו, אלא לכל היותר העמיד אותו על טעויותיו, וכי דווקא ב"כ המשיבה הוא שנהג בצורה בלתי הולמת ולפיכך יש לדחות את טענת הפסלות.

8.לפי סעיף 77 א (א) לחוק בתי המשפט שופט לא ישב בדין אם מצא ביוזמתו או לבקשת בעל דין כי קיימות נסיבות שיש בהן כדי ליצור חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט.

9.עילת פסלות שופט מלדון בתיק בשל חשש ממשי למשוא פנים היא העומדת בליבת דיני הפסלות. עובר לחקיקת סעיף 77 א לחוק בתי המשפט, הקבוע כללים לפסלות שופט מלישב בדין, פותחו ועוצבו במשך עשרות שנים – בשורה ארוכה של החלטות ופסק דין, אשר ניתנו על ידי נשיאי בית המשפט העליון לדורותיו – העקרונות והכללים בדבר פסלות שופט.

10.כך פסק הדין המנחה בב"ש 48/75 רחמים ידיד נ' מדינת ישראל, פ"ד כט (2) 375 שם עתר המערער לפסילת השופט מלישב בדין בטענה כי לשופט דעה קדומה לגבי נשוא משפט המערער, שהינה פרי ממצאיו במשפט קודם, בעטיה עלול השופט לנהוג בחוסר אובייקטיביות. בהידרשו למבחן, לפיו יש לדון בטענת פסלות שופט בנסיבות של דעה קדומה העלולה להטות המשפט, אימץ הנשיא אגרנט מבחן "האפשרות הממשית", בהעדיפו מבחן זה על פני מבחן "החשד הסביר", בקובעו בעמוד 381 לפסק הדין לאמור: "מבחן 'האפשרות הממשית' אין משמעותו, כי כדי להסיק בדבר קיום האפשרות של נגיעה כאמור, יש לתהות לפני ולפנים בהלך מחשבותיו (state of mind) של השופט שמבקשים לפסלו; משמעותו היא, שמן הנסיבות החיצוניות הכרחי להתרשם שקיימת אפשרות מאוד מסתברת, שאכן נבצר מהשופט לשפוט את דינם של בעלי הדין באובייקטיביות הדרושה". (ר' גם מאיר שמגר "על פסלות שופט – בעקבות ידיד תרתי משמע" גבורות לשמעון אגרנט (תשמ"ז) 87, עמודים 106-107).

11.בפסיקה נקבע שהמבחן לפסלות שופט הוא מבחן "החשש הממשי" או "האפשרות הממשית" למשוא פנים בניהול המשפט ושניהם – חד הם (ע"פ 1988/94, בראון נ. מדינת ישראל, פ"ד מח (3), 608, 619.

12.יתרה מזאת, הלכה פסוקה היא, כי אין די בתחושה סובייקטיבית כדי לבסס עילת פסלות, אלא על העותר לפסילת שופט מלישב בדין, להניח תשתית ראייתית אובייקטיבית, ממנה ניתן יהא להסיק כי דעתו של השופט ננעלה וכי לא יאפשר לו לשפוט משפט צדק (ראו גם, ע"א 8743/04 משה בר נר נ' אשר רוט, לא פורסם (2005); בג"צ 2148/94 אמנון גלברט נ' יושב ראש ועדת החקירה לבדיקת אירועי הטבח בחברון, השופט מאיר שמגר, פ"ד מח (3) 573, עמוד 585 (1994); בג"צ 1923/91 אדוארד רוזנצויג נ' בית הדין הרבני האזורי בחיפה, פ"ד מו (2) 1, עמודים 17-20).

13.ויוטעם, בחינת אמת המידה בדבר חשש ממשי למשוא פנים הנה תמיד בחינה המיוחדת לנסיבות המקרה הנדון (בג"צ 1622/00 יואב יצחק נ' נשיא בית המשפט העליון ,פ"ד נד (2) 54, עמוד 64).

14.ומן הכלל אל הפרט: טרם הדיון בהתנגדות לגופה, אגב ניסיון ליישב את הסכסוך, התעוררו ספקות לגבי ההתאמה שבין סכום החוב בסעיפים 5 ו-6 לכתב התביעה ובין סכומים אלה לסכום החוב ברישומים המתנהלים ע"י המשיבה, כאשר ב"כ המבקש טען במפורש כי מדובר בסכומים סותרים.

15.כמו כן נטען ע"י ב"כ המבקש כי לכתב התביעה צורפו הסכמים שאינם חתומים על ידי המבקש ואשר מספרם עולה על מספר המכשירים שבגינם נטען החוב.

16.בנסיבות אלה בחנתי, במעמד ב"כ הצדדים, את כתב התביעה ומצאתי כי אכן קיימת סתירה לכאורה בין הסכומים הנתבעים בכתב התביעה ולפיכך הודעתי לצדדים כי במידה ואכן קיימת סתירה מובנית בכתב התביעה עצמו לא יהיה מנוס מתיקון כתב התביעה.

17.בשלב זה לא גיבשתי עדיין את דעתי לגבי הצורך בתיקון כתב התביעה ולראיה שאפשרתי לב"כ הצדדים לטעון בפירוט רב את טענותיהם בעניין זה כפי שעולה מפרוטוקול הדיון.

18.יתר על כן, אילו סבר ב"כ המשיבה כי בית המשפט כבר גיבש בשלב זה את החלטתו בדבר הצורך בתיקון כתב התביעה חזקה עליו שהיה טוען מיידית לפסלות ולא מחכה עד לאחר ששני הצדדים יסיימו לסכם את טענותיהם.